לזכור את כולם - יום השואה תשפ"ה

מאת : טלי מרקוס, מנכ"לית בזכות

כנכדה לניצולת שואה ששרדה את תאי הגזים (כן, היא הייתה בתוכם וניצלה) אבל איבדה את בנה בן ה-8 ואת הוריה, אני סבורה שקיימת חשיבות רבה להקפיד על זיכרון השואה ולהילחם בהכחשתה. עם זאת, לצד זכר קורבנות העם היהודי חשוב לדאוג להזכיר גם את קורבנותיו האחרים של השלטון הנאצי. לזכור, להזכיר ואף ללמד על כך.

המשטר הנאצי כלא במחנות ריכוז ורצח באופן שיטתי גם מתנגדי משטר, פושעים, ומיעוטים אחרים מלבד היהודים. בחלקם החל המשטר הנאצי לפגוע עוד לפני פרוץ המלחמה. חשוב ללמוד ולהזכיר את פועלו של המשטר הנאצי כדי להבין את החשיבות של ההגנה על זכויותיהם של מיעוטים. משטר דמוקרטי הוא לא רק משטר שפועל לפי הכרעת הרוב, אלא הוא משטר שמגן על זכויות האדם של מיעוטים מפני עריצות הרוב. הסכנה הצפויה ממשטרים טוטליטאריים היא פגיעה בכל מי שהמשטר מגדיר כ"אחר" – מושג גמיש שיכול להשתנות בהתאם לצרכי המשטר. במקרה של המשטר הנאצי, לא היה מדובר רק על "עם אחר", אלא גם אנשים ממוצא ארי שחושבים אחרת (=מתנגדי משטר), הומוסקסואליים, חולים, קשישים או אנשים עם מוגבלות. הזכויות שלהם הן הראשונות להיפגע.

אנשים עם מוגבלות סבלו מפגיעה בזכויות האדם הבסיסיות שלהם לאורך ההיסטוריה גם בחברות דמוקרטיות. המשטר הנאצי הפך את הפגיעה באנשים עם מוגבלות לחלק מהתורה הסדורה שלו להגנה על הגזע הארי. כבר בשנת 1933 החל המשטר הנאצי לעקר בכפייה אנשים עם מוגבלות מכוח חוק שנחקק באותה השנה. בשנת 1939 החל המשטר הנאצי לרצוח אנשים עם מוגבלות בסיוע אנשי רפואה ("תוכנית “T4). ההערכה היא שכ- 250,000 אנשים עם מוגבלות נרצחו על ידי הנאצים. חלקם נרצחו באמצעות הזרקת רעל, חלק הורעבו עד מוות וחלקם נרצחו בתאי הגזים. המודל של שימוש בתאי הגזים שהחל בשנת 1939 לרציחתם של אנשים עם מוגבלות ייושם בהמשך, כידוע, לרציחתם של היהודים.

היום, 80 שנה מסיום מלחמת העולם השנייה, הגיע הזמן לתת מקום ראוי גם במדינת ישראל לזכרם של האנשים עם המוגבלות שעוקרו, עונו ונרצחו על ידי המשטר הנאצי, גם הם רק בשל היותם שונים ממה שהמשטר הנאצי הגדיר כגזע הטהור העליון.

יש להזכיר ולעסוק גם בקורבנותיו האחרים של המשטר הנאצי – לא במקום העיסוק בזיכרון השואה של העם היהודי, אלא לצדו.