תחת מעטה של ועדות "טיפוליות" ברווחה נרמסות זכויותיהם של הורים עם מוגבלות

ביום רביעי הקרוב, 11.6, יגיע לשיאו הליך משפטי חשוב מאין כמוהו, שמתנהל למעלה מעשור בבג"ץ. החל משנת 2014, נאבקת האגודה לזכויות האזרח על כך שמשרד הרווחה יסיר הגבלות על ייצוג משפטי להורים בדיונים בהם נשקלת האפשרות להוציא את ילדיהם מחזקתם. מדובר בהליכים המתנהלים בוועדות מיוחדות בלשכות הרווחה, ובמסגרתם אנשי מקצוע, לעיתים 12 ואף יותר, מזמנים הורים לילדים שהוגדרו בסיכון, כדי לדון בעתיד הטיפול בילדיהם, כאשר תוצאת ההליך עשויה להיות המלצה על הוצאת הילד מחזקת הוריו. מדובר בהורים למשפחות הפגיעות וקשות היום ביותר שניתן לדמיין. עם זאת, ולמרות הסיכוי שילדים יוצאו מחזקת הוריהם, מערכת הרווחה מסרבת בעקביות לאפשר להורים אלה לקבל יצוג משפטי בוועדות, זאת בניגוד לחוק שקובע שיש זכאות כזו. אם כן, הזכות לייצוג משפטי בפני פורום שבסמכותו לקבל החלטות הרות גורל ובמצב בו מתקיימים פערי כוחות אדירים, היא הסוגייה הניצבת לפתחו של בית המשפט.

הדבר המדהים שהתגלה במהלך הדיון בעתירה, הוא המידע עליו הצהיר משרד הרווחה: על פי הנתונים שהמשרד העביר, החלק הארי של ההורים המעורבים בהליכים אלו הם אנשים עם מוגבלויות שונות – מתמודדי נפש, אנשים המכורים לחומרים ממכרים שונים ועוד. הורים אלה, עם הקושי המובנה שלהם להתמודד עם מערכות שונות, ובסיטואציה הפגיעה ביותר – האפשרות שילדיהם ילקחו מהם, נמצאים במעמד זה ללא יצוג משפטי. אם כן, עובדה מדאיגה זו, הנסמכת כאמור על מידע של משרד הרווחה עצמו, הפכה את הסוגיה הניצבת לפתחו של בית המשפט  לכזו שלב ליבה הוא הזכות לחיי משפחה, להליך הוגן ולנגישות לצדק של אנשים עם מוגבלויות. ארגון בזכות, המרכז  לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלות, צורף על ידי בית המשפט להליך כידיד בית המשפט. כארגון המקדם שוויון זכויות מהותי של אנשים עם מוגבלויות, הצגנו בפני בית המשפט את הפגיעה הקשה שגורמת מדיניות זו לזכויות של אנשים עם מוגבלויות, בניגוד מוחלט לדין הישראלי והבינלאומי.

בדיון שהתקיים בבג"ץ לאחרונה, ולתדהמת השופטים הנכבדים, הודה משרד הרווחה, כי לא רק שהוא מונע יצוג משפטי מהורים עם מוגבלויות, אלא שבמעמד הוועדה הוא מקבל מהם הסכמה למסירת ילדיהם לאומנה! מחקר של משרד הרווחה שהוצג בהליך הראה, כי ב83% מן הוועדות בהן הוחלט על הוצאת ילדים מתחת לגיל שש לאומנה, התקבלה ההחלטה על ההוצאה לאומנה בהסכמת הורים עם מוגבלויות. ספק אם הסכמה כזו, בתנאים של פערי כוח כה גדולים בין ההורים למערכת הרווחה, פערים המתווספים לקושי המובנה הכרוך במוגבלות, תקפה מבחינה חוקית.

נוסף על עובדת הפגיעה הקשה בזכויות אדם, מקוממת ביותר היא האמתלה של משרד הרווחה למדיניותו זו. משרד הרווחה מסתמך על טענה בלתי מוכחת, כללית ועמומה, בדבר "הליך טיפולי" המתבצע בוועדה, וכי ייצוג משפטי יפגע בהליך זה. לכל בר דעת ברי, כי לא יתכן טיפול בהורים המפוחדים, כאמור רובם עם מוגבלויות, שנעשה על ידי גווארדיה של אנשי מקצוע, שחלקם כלל אינו מכיר את ההורים, כשברקע יחסי תלות מרות ופיקוח בין המשפחות ובין מערכת הרווחה, ועל הפרק האפשרות שהילדים יוצאו מן הבית. אם כבר מדובר בטיפול, זהו טיפול בכפיה. זה כידוע, ממילא מצמיח זכות לייצוג משפטי.

משרד הרווחה הוליך בכחש את בית המשפט כאשר התחייב בהליך קודם לעגן את פעולת הוועדות בחקיקה. בפועל, הוא לא קידם חקיקה כזו ולא בכדי. הסיכוי שחקיקה שמצמצמת את ההגנות על הזכות להליך הוגן של אנשים עם מוגבלות היתה עוברת היום, הוא קלוש. המגמה החקיקתית היא דווקא להגביר את ההגנה על זכויות אנשים עם מוגבלויות, ולראיה, בימים אלה ממש מקדם משרד המשפטים הצעת חוק חשובה שתגביר את ההגנות על אנשים עם מוגבלויות הנחקרים במשטרה. אנו תקווה שההבנה הזו, בדבר החובה להגן על זכויות אדם, תחלחל גם למשרד הרווחה.

משכית בנדל

הכותבת היא עורכת דין שניהלה את ההליכים המשפטיים מטעם האגודה לזכויות האזרח וכיום היא יועצת משפטית לארגון בזכות.