"אחד לאלף" - דו"ח אותו מפרסם בימים אלו ארגון בזכות עוסק בזכות לחיים בקהילה של אנשים עם מוגבלות בחברה הערבית. הדוח מתמקד בשאלת מקום המגורים של אנשים עם מוגבלות בחברה הערבית – האם בקהילה או במסגרות מוסדיות, ומה הסיוע הניתן להם, על מנת לאפשר להם לגור בקהילה ולהיות חלק ממנה.
על פי ממצאי הדוח: שיעור האנשים עם מוגבלות בחברה הערבית, גבוה ביחס לשיעורם בחברה היהודית. בהתאם, שיעור האנשים עם מוגבלות הרשומים בלשכות לשירותים חברתיים ברשויות הערביות, גבוה משמעותית, למעלה מפי 2, משיעורם של אלו ברשויות היהודיות והמעורבות. למרות זאת, שיעור האנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית המקבלים שירותי דיור 'חוץ ביתיים', כלומר אנשים הנמצאים במסגרות דיור שבאחריות משרד הרווחה, נמוך משמעותית ביחס לשיעורם באוכלוסייה היהודית. פער גדול במיוחד, של פי 27, קיים בהיקף השימוש בשירותי דיור חוץ ביתיים בקהילה. בהתאם, מקרב מקבלי שירותי הדיור החוץ ביתי, תושבי רשויות ערביות מופנים בשיעורים גבוהים יותר למסגרות מוסדיות גדולות או קטנות, ופחות לשירותי דיור בקהילה, זאת בהשוואה לתושבי הרשויות היהודיות והמעורבות. הדו"ח מצביע על כך שיש היצע קטן מאד של מסגרות דיור בקהילה הממוקמות בישובים ערביים, ובהתייחס למוגבלויות מסוימות אין היצע כלל. בהעדר שירותים הניתנים לאנשים המתגוררים בביתם או בבית משפחתם, רב מכריע של אנשים עם מוגבלות בחברה הערבית אינם מקבלים כלל סיוע אשר יכול לאפשר להם לחיות בקהילה ולהיות חלק ממנה. בנוסף, קיימים פערים, אם כי פחות משמעותיים, במימוש הזכאות לשירותים תומכי דיור שבאחריות משרד הבריאות, המיועדים לאנשים עם מוגבלות נפשית.
הדו"ח מצביע על חסמים שונים היוצרים את הפערים בהיקף השירותים אותם מקבלים אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה היהודית לעומת אלו באוכלוסייה הערבית, ובראשם חסמים הנובעים מהתנהלות משרדי הממשלה - משרדי הרווחה והבריאות אינם נוקטים בצעדים אקטיביים מספקים של יישוג (Reaching out), התאמת השירותים והנגשתם לאוכלוסייה הערבית וחסמים הנובעים ממצבן של הרשויות המקומיות הערביות.
Comments