רקע
במדינת ישראל חיים אלפי אנשים עם מוגבלות מחוץ לבתי משפחותיהם.
רוב האנשים המקבלים סידור חוץ ביתי דרך משרד העבודה והרווחה חיים במוסדות.
רק מיעוט קטן מתגורר מערכי דיור קהילתיים. לשם הדגמה, מתוך כ - 7500 אנשים עם מוגבלות שכלית המתגוררים מחוץ למשפחותיהם, מעל 6100 נמצאים במוסדות, ורק כ - 1400 חיים בדיור בקהילה - רובם בהוסטלים שהם מוסדות קטנים, ורק מאות בודדות בדירות של ממש.
מוסד - צורת חיים לא נורמטיבית
העדר יחס אישי
כבר בשנות ה - 60 קבעו אנשי מקצוע, כי איכות חייהם של אנשים עם מוגבלות טובה הרבה יותר כאשר הם מתגוררים במערכי דיור בקהילה. הדבר נכון לגבי אנשים עם כל סוגי המוגבלות. חיים במוסד בו מתגוררים עשרות עד מאות אנשים, כאשר כל מדריך/ה אחראי/ת על קבוצה גדולה של דיירים, אינם מאפשרים התייחסות אישית לכל דייר/ת ודייר/ת ולצרכיו/ה הייחודיים. המצב שבו כוח אדם מועט מתפרש על דיירים רבים, אינו מאפשר להפעיל תכניות קידום אישיות עבור הדיירים במידת הצורך. תוצאה חמורה אחרת של מצב זה היא שבמוסדות ניתנות תרופות פסיכיאטריות במינונים גבוהים לדיירים במוסד, כדי למנוע בעיות התנהגות, , בעוד שניתן היה לפתור אותן ע'י הפעלת תכניות התנהגות אישיות אם הייתה התייחסות אישית לכל דייר/ת. (מנהלי מוסדות מסרו נתון זה בביקורי בזכות.)
ניתוק מן החברה
אנשים המתגוררים במוסד מנותקים מהחברה הכללית או חיים בשוליה. הם מקבלים את כל השירותים בתוך המוסד, ואינם משתמשים כלל בשירותים הניתנים במסגרת הקהילה. הקשר של אנשים אלו עם החברה שבחוץ, הנו מינימלי, והם אינם משולבים בפעילות חברתית רגילה. רובם עובדים או לומדים בתוך כתלי המוסד.
שלילת זכויות
חיים במוסד אינם מאפשרים שמירה על זכויות אדם בסיסיות כגון הזכות לפרטיות והזכות לאוטונומיה אישית. הדיירים במוסד אינם זוכים לשליטה בסדר היום שלהם, ולא יכולים להחליט לעצמם אף לא החלטות בסיסיות, כמו מתי לאכול, מה ללבוש, עם מי לחלוק חדר ובאיזו פעילות להשתתף. כך נרמסת זכותם לחיים של שוויון וכבוד. הדבר נכון גם לגבי מוסדות בהם התנאים הפיזיים טובים – עצם צורת המגורים במוסד אינה מאפשרת שמירה דיה על זכויות אדם. בנוסף לכך , ישנם מוסדות בהם התנאים הפיסיים קשים (צפיפות, דלתות שבורות, טיח מתקלף) ומקרים של הזנחה.
נתונים לדוגמא
- בטללים מתגוררים 283 אנשים עם מוגבלות שכלית!
בטללים מתגוררים גם אנשים בעלי מוגבלות פיזית בלבד!
- דיירים רבים אינם מאובחנים כנדרש לפי החוק, בכל שלוש שנים!
- במחלקה הסיעודית במעון כפר כנא, 11 דיירים בחדר!
- בביתנים בהם מתגוררים דיירים עצמאיים יש מטפל אחד על כל 15 איש!
- לדיירים הסיעודיים משנים תנוחה שלוש פעמים ביום בלבד, בזמן חילופי המשמרות!
- דיירי 'בני ציון' שבגיל חינוך חובה לומדים בביה'ס שבתוך המעון, ולא יוצאים ללמוד בקהילה!
- בבני ציון ובטללים חלק מחדרי השירותים ומהמקלחות, ללא דלתות!
- במעון חברת נעורים מתגוררים מעל 350 דיירים!
- 80 דיירים מתוך 179 במעון כפר כנא מקבלים תרופות פסיכיאטריות!
- כ-150 דיירים בטללים אינם משולבים בשום תכנית תעסוקתית בשעות הבוקר!
- דיירים סיעודיים אינם מוצאים מחדריהם במשך חודשים!
- תכניות אשיות אינן ממומשות עקב מחסור בכוח אדם!
- אנשים רבים המאובחנים כבעלי מוגבלות שכלית מאושפזים בבתי חולים פסיכיאטריים!
- בבתי החולים הפסיכיאטריים מאושפזים אנשים שנים רבות ללא צורך, בגלל מחסור
- במסגרות קהילתיות שתקלוטנה אותם!
פעילותו של בזכות
על אף שבעיני בזכות צורת החיים במוסדות הינה מעוותת ובלתי שוויונית, הוא רואה חובה לשמור על זכויות האדם של אנשים המתגוררים בהם. אחד ההיבטים הקשים במוסדות הוא העובדה שהמתרחש בהם נעלם מן העין הציבורית. משרד הרווחה המופקד על שמירת זכויותיהם ושלומם של דיירי המוסדות, אינו עושה די כדי למנוע את ההזנחה הקשה הקיימת בחלק מהם, והציבור הכללי אינו מודע לה בגלל ריחוקם של המוסדות הגדולים מהחיים הקהילתיים. במקרים הנדירים בהם המידע הקשה יוצא אל הציבור, מקים האגף לטיפול באדם המפגר וועדות פנימיות לבדיקת הממצאים אך למעשה וועדות אלה יוצרות מצב בו המערכת בודקת את עצמה. הגברת נגישות הציבור ונציגיו אל המוסדות, וקיומה של ביקורת ציבורית חיצונית על הנעשה בהם, חשובות ביותר לקיומה של איכות חיים סבירה במסגרתם. בשל כך, עורך בזכות ביקורים תקופתיים במוסדות ומתריע על המצב הקשה השורר בהם. בין השאר, ביקר בזכות במוסדות 'טללים', 'בני ציון', 'כפר כנא', ובבתי החולים הפסיכיאטריים כפר שאול, טלביה, נס ציונה ונווה יעקב. לאחר הביקור באחד המוסדות, הגיש בזכות תלונה למשטרה על הפרת זכויות דיירי המקום ורשלנות בשמירה על שלומם.
