באפריל 2007 עתר ארגון בזכות נגד משרד הרווחה, בשמם של חמישה אנשים עם מוגבלות פיסית ושכלית קשה בגילאי 12-21 , למימוש זכותם לגור בדירה בקהילה.
ארבעה מהעותרים התגוררו כל חייהם בבתי הוריהם, ועותרת אחת גרה בשנים האחרונות במוסד עם עוד 65 דיירים. כשפנו ההורים למשרד הרווחה וביקשו למצוא עבור ילדיהם מסגרות מגורים חוץ - ביתיות, הציע להם משרד הרווחה מגורים במוסדות בלבד. ההורים סירבו לקבל את הצעות המשרד, ועמדו על זכותם של ילדיהם להמשיך ולהתגורר בקהילה, בדירה.
כפי שפרטנו בעתירה, עמדתו של משרד הרווחה נוגדת את זכויות היסוד של העותרים לכבוד ולשוויון, שמשמעותם שיתוף בחיי החברה והפסקת ההדרה של אנשים עם מוגבלות מן הקהילה.
העתירה אינה עוסקת אך ורק בפתיחת דירה לעותרים אלו, אלא בדרישה לשינוי מדיניותו הגורפת והמפלה משך שנים של משרד הרווחה, כלפי אנשים עם מוגבלות כשל העותרים.
לקריאת העתירה
בעקבות הגשת העתירה, הצהיר אמנם משרד הרווחה על נכונותו לשנות את מדיניותו רבת-השנים, והסכים לכך שגם אנשים עם מוגבלות קשה יופנו למסגרות בקהילה, אך עדיין הותיר את הקריטריונים להשמה במסגרות עמומים.
לקריאת תגובתנו לעמדת המדינה
בתגובתה המשלימה של המדינה, התברר שהשינוי במדיניות עדיין מותיר אנשים רבים עם מוגבלות במגורים שאינם דירות. רבים ימשיכו להיות מופנים למוסדות, וגם אלו שיופנו לכאורה לדיור בקהילה, יופנו לרוב להוסטלים, שבהם מתגוררים עשרות אנשים יחד. משמעות הדבר שאנשים אלו ימשיכו להתגורר במוסדות, אף אם הם קטנים יותר.
לקריאת תגובתנו לעמדתה המשלימה של המדינה
ארגון בזכות רואה גם במגורים בהוסטלים שלילתה של זכות יסוד של אנשים עם מוגבלות לחיים בקהילה, ולכן עומד על דרישותיו כפי שפורטו בעתירה.
העתירה תלויה ועומדת.
